כאכון ואח' נ' משטרת ישראל - מטא"ר מדור הגנת הסביבה

החלטה

1.עסקינן בבקשת המבקש לשחרור משאית שעפ"י הנטען היא בבעלותו, בעלת מספר רישוי 71-881-15 (להלן: "המשאית").

2.טוען המבקש כי רכבו נתפס ע"י המשיבה בתאריך 27.10.11 באזוה"ת בבנימינה בחצר שברשותו, בטענה שהמשאית שפכה פסולת ברשות הרבים. הוסיף וציין המבקש כי מדובר בחצר שהוא שוכר כדין, שהינה שטח מגודר ומשולט, וכל הפקחים באזור יודעים כי הוא שופך בחצר זו בין 2-4 משאיות פסולת, ומפנה אותה ע"י סמיטריילרים באופן מיידי. לטענתו, כך הוא נוהג, שכן תחנת הפסולת הקרובה באזור נתניה היא מרוחקת, ולא כלכלי לנסוע כל פעם במשאית בודדת לשם.

לשון אחרת – טוען המבקש כי שפך את הפסולת מהמשאית בתחנת מעבר, לקראת פינויה במרוכז לתחנת פסולת מוכרת.

3.המשיבה מתנגדת לבקשה ובתגובתה מציינת כדלקמן:

א.מדובר במבקש רצידביסט, המבצע באופן סדרתי עבירות מסוג זה של השלכת פסולת ברשות הרבים, ללא כל מורא מהחוק. ניתן ללמוד על כך מעצם העובדה שמתנהל כנגדו כתב אישום דומה בבימ"ש השלום בחיפה, ואף על פי כן לא למד את הלקח והמשיך במעשי השלכת הפסולת ברשות הרבים.

ב.למבקש לא היה היתר להפעיל תחנת מעבר במגרש האמור, והוא היה מודע לכך.

ג.קיימות ראיות לכאורה בתיק החקירה, לרבות תמונות שצולמו אודות פסולת הבניין שהושלכה.

ד.גם אם מדובר בשטח פרטי של השוכר, הרי מדובר בשטח לא מגודר, לא משולט ולכן ניתן לראותו כשטח ברשות הרבים עפ"י הוראות חוק שמירת הנקיון.

ה.החזרת המשאית למבקש תגרום לו לחזור ולבצע עבירות בניגוד לחוק שמירת הנקיון, וזה בניגוד לאינטרס הציבורי.

4.בתאריך 20.11.11 קיימתי דיון בבקשה בנוכחות הצדדים.

ב"כ המבקש שב והדגיש כי למרשו אין עבר פלילי אלא רק תיק של ברירת קנס, אותו הוא מנהל בבימ"ש השלום בחיפה.

יחד עם זאת, הודה ב"כ המבקש כי אין למבקש אישורים לתחנת מעבר.

סבור ב"כ המבקש כי במקרה הנדון ובמיוחד לאור העובדה כי למבקש אין עבר פלילי בתחום, יש לאפשר לו לשחרר את המשאית ולו אף תוך הפקדה כספית.

5.מן העבר השני – טען ב"כ המשיבה כי הגם שאין עדיין הרשעה בפלילים למבקש, יש גם הליכים שהסתיימו נגד המבקש, כדלקמן:

א.לפני כשנה וחצי נתפס שופל של המבקש, ובקשת השחרור שלו התנהלה בפני כב' הש' אניספלד בבימ"ש זה (תיק 10063-03-10). אחד התנאים לשחרור השופל שם היה שהוא לא ימשיך לנהל תחנת מעבר ללא אישורים מתאימים. גם שם דובר באותו שטח אליו נשפכה הפסולת במקרה דנן, ועדיין אין לו אישורים מתאימים להפעלת תחנת מעבר שם. מכאן ניתן ללמוד כי לא ניתן לסמוך על המבקש.

ב.גם בפני כב' השופטת אסיף בבימ"ש זה התנהלה בקשת המבקש לביטול צו איסור שימוש במשאית דנן, כאשר גם שם נתפסה המשאית לאחר שנראה שופך בשטח פרטי מסוים.

השופטת אסיף דחתה הבקשה, תוך שהיא מציינת כי השטח הפרטי האמור יכול להיחשב כרשות הרבים עפ"י חוק לשמירת הנקיון, שכן מדובר בשטח פתוח שאינו מגודר. בנוסף ציינה כב' הש' אסיף כי לא שוכנעה כי המבקש לא ידע שעליו לקבל אישורים והיתרים לצורך הנחת אדמה ופסולת המעורבת בה, ודחתה את הבקשה (ראה תיק צ"א 12557-11-10, החלטתה של כב' הש' אסיף מיום 17.11.10, כפי שהוגשה לי ע"י ב"כ המשיבה).

ג.המבקש מודה כי אין לו היתרים ורשיונות לתחנת מעבר, ולכן לא ניתן ליתן בו אמון, במיוחד לאור אי עמידתו בתנאי שחרור השופל עפ"י החלטתה של כב' הש' אניספלד, ויש להעדיף את האינטרס הציבורית תוך המשך תפיסת המשאית.

דיון והכרעה